ד"ר ירון זיו - החיים בראי הנפש

מאת: ירון זיו דונלד ויניקוט {1971-1986} - מתחבר למערכת היחסים אם-תינוק וטוען, שלמערכת היחסים הרגשית שהאם יוצרת כבר בזמן ההיריון יש חשיבות מכרעת על התפתחות מושגי ה"אני" של הילד. למרות הדגשתו את מרכזיות האם להתפתחות הילד הוא נזהר על "אמהות מושלמת", הוא מציע ביטוי זהיר יותר "אמהות מספיק טובה", זו אם שהאמהות שלה קשובה לתינוק והטיפול שלה בו מבוסס על צרכיו הוא ולא על סיפוק צרכיה היא., אם האם אינה מצליחה להיות קשובה לצורכי התינוק, אינה מזהה את הקודים המילוליים והבלתי מילוליים שלו, והטיפול שלה בו מונחה לסיפוק צרכיה בלבד,מפתח הילד "אני שקרי", שבעזרתו ינסה להסתגל לעולם מתוך הסוואת הצרכים הרגשיים של האני האמיתי. תפקיד האם אינו רק לפרש נכון את התנהגות הילד, אלא להעניק לו סביבה בטוחה, כדי שהאני האמיתי יתפתח ולא האני השקרי. ויניקוט טבע את המושג " holding " – "אחיזה רגשית" במצב בו האם פנויה מבחינה רגשית לעצמה ולתינוקה, מבינה את צרכיו ומספקת אותם בצורה הנכונה – יחוש התינוק ביטחון ואהבה, יחוש שהוא מובן ויתפתח טוב בהתאם לגילו. ויניקוט מדבר

מאת: ירון זיו שלב 1   -   התקשורת   -   ENGAGEMENT המטרה העיקרית היא פתירת הקושי הכרוך בנושא ההתקשרות בין המשתתפים, דבר שיבטיח כי מהקבוצה יצמח מבנה חברתי ושהזהות הקבוצתית תתבסס. המנגנון הראשוני להתפתחות ההתקשרות הוא אוניברסאלי: ההכרה בעובדה שאחרים חוו ניסיונות דומים לשלי. קבלה לא ביקורתית זו היא תופעה הכרחית, מאחר שלקבוצה עדיין אין כוח פנימי להתמודד עם עימותים פנימיים בין חבריה. הרגשת האוניברסליות   ממקדת את הקבוצה בנושא ההתחברות ומשיגה אינטראקציה מלכדת. האווירה מאופיינת בתחושת התקשרות והתאחדות. מטרת הפרטים בקבוצה היא לאפשר לעצמם להיות חלק ממבנה חברתי, ולא להישאר מבודדים ומרוחקים, והפחד בשלב זה הוא הפחד שהאחרים לא יקבלו אותי. המטרה מושגת   באמצעות חשיפה עצמית שיטתית, הנושאת בדרך-כלל אופי עובדתי. המימד האופייני החשוב במיוחד בשלב זה עובר בגבול שבין התחברות-התנתקות ובין אמון-חוסר אמון. חברי הקבוצה עוסקים בעיקר שאלה, האם הם מקבלים את עצמם כיצורים חברתיים בעלי יכולת לאינטראקציה, ועדיין נמנעים מלהעלות נושאי אינטראקציה חשובים, אף שלעתים הם מודעים להם ומתייחסים אליהם   בשלב מתקדם יותר. חשי

מאת: ירון זיו ייחודו של בנסון בכך שהוא מאפיין את העבודה בשלבים על-פי התכנים המרכזיים המעסיקים את החברים בקבוצה, את הקבוצה כקבוצה ואת המנחה. על-פי זאת הוא מונה ארבעה פרקים בעבודה: שלבי ההתחלה   -   בעיות הכללה שלבי אמצע       -    בעיות שליטה שלבים מתקדמים   -   בעיות רגש שלב סיום    -            בעיות פרידה בנסון כולל בהגדרתו גם את המנחה ואת עבודתו בכל פרק בחיי הקבוצה. להלן תמצית תפישתו של בנסון את שלבי העבודה. א.   שלבי ההתחלה – בעיות הכללה הבעיה הראשונה שצצה בכל קבוצה קשורה להשתייכות. כל פרט בקבוצה חייב להחליט אם הוא רוצה להיות חלק מהקבוצה, אם להיות בפנים או בחוץ. בכל החלטה יהא עליו להחליט גם בנוגע למידת מחויבותו לקבוצה ולמידה שבה הוא רוצה להיות מעורב בקשר, באינטראקציה ובתקשורת. בשלב זה הפרטים בקבוצה מרגישים חרדה ועסוקים בפתרון הקונפליקט של שתי נטיות מנוגדות הפועלות בתוכם: מצד אחד הרצון להתחבר, להשתלב, להשתייך, לתקשר ולהתקשר עם פרטים אחרים בקבוצה, ומצד שני הנטייה להיפרד ולהיות עצמאי. החרדה המאפיינת את חברי הקבוצה בשלב זה מקורה בדרישות, בתסכולים, בזכרונות קודמים ובהתנסויות

אוטו קרנברג או טו קרנברג {1970} אמר שגישת "יחסי אובייקט" היא גישה אנליטית ליחסים בין-אישיים מופנמים. הגישה חוקרת כיצד יחסים בין-אישיים קובעים את המבנים התוך-נפשיים, כיצד מבנים אלו נשמרים או משתנים וכיצד הם מפעילים מחדש יחסים מופנמים מהעבר במערכות היחסים הבין-אישיים בהווה.  מובא ע"י דר' ירון זיו יש לציין שבמובן זה הביטוי "אובייקט" הופך להיות פעיל וחי, ולא כפי שמקובל להתייחס למלה כאל דבר סביל ודומם. בגישת יחסי האובייקט מדובר לא רק ביחסים הממשיים עם הזולת, אלא גם ביחסים הפנימיים בין חלקי האישיות השונים, כאשר הזולת הופך לחלק מעולמנו הפנימי בתהליך ההפנמה שעברנו. דר' ירון זיו מוסיף שתאוריית "יחסי אובייקט" עוסקת באינטראקציות בין עולמו הפנימי של האובייקט {היחסים המופנמים עם אחרים מהעבר} ובין היחסים הבין-אישיים בהווה. כך יהיה אפשר להסביר את התנהגות האדם ביחסיו עם הזולת בהווה כביטוי מוחצן של יחסיו עם דמויות משמעותיות בעברו, בשנות חייו הראשונות. לקריאת המשך הפוסט - דר' ירון זיו

מאת: ירון זיו ג'יב מציין ארבעה שלבים עיקריים בהתפתחותה של קבוצה לימודית. שלבים אלו מתוארים בספרים של ריצ'ארד ופטרישיה א' שמאק תהליכים קבוצתיים בכיתה. בתאוריה של ג'יב על שלבים בהתפתחות קבוצה נמצא התייחסות למרכיבים בסיסיים של רגשיות ולמרכיבים של פתרון בעיות בקבוצה. ג'יב מדבר על צמיחה אישית ובין אישית מתוך תלות הדדית בתוך הקבוצה. הבסיס להתפתחות הקבוצה הוא האימון הבין- אישי, המסייע לפרטים לפתח הערכה אישית. שלב ראשון – היכללות וחברות בקבוצה זו התקופה ההתחלתית של חיי הקבוצה, ומתקיימות בה התקבלות בין-אישית ויצירת אמון וביטחון בקבוצה. בהיבט האישי של כל פרט בקבוצה יהיו מונחים על הכף הרגשות של התאמה ושל הערכה עצמית. מאפייני התנהגות והרגשות – אפשר לצפות באיפוק רב מצד הפרטים וחשש של כל אחד מהצגת תדמית חלשה. קיימים חרדה מפני דחייה וגישוש בנוגע למקום האישי ביחס לאחרים בקבוצה. השאלות המועלות נוגעות לקבלה, לחיבה, לקרבה ולהיכרות עם האחרים. קיים צורך להכיר את החברים. בשלב זה החברים מתנהגים למופת ומציגים "אני" מושלם. שלב שני – זרימת מידע בשלב זה אנשים חושב

מאת: ירון זיו התאוריה מתייחסת להתפתחות הקבוצתית, מתוך הדגשת תפקידים של חברי הקבוצה ותפקודים שעליהם לבצע בה לפתרון בעיות. התיאוריה מעוגנת יותר במישור של ניתוח חברתי ופחות במישור של ניתוח פסיכולוגי, והיא עוזרת בהבנת פעילויות חברי הקבוצה לביצוע למידה. פרסונס ובוליס מחלקים את הקבוצות לבעלות שני תפקידים עיקריים: תפקודי משימה ותפקודי קיום, ושניהם צריכים להתבצע בקבוצה. נקודת המוצא שלהם היא שלכל חבר בקבוצה יש את היכולת הפוטנציאלית למלא את שני התפקידים. שלב ראשון בשלב זה מביאים מידע, רקע לדברים ואת הפתרונות האפשריים. זהו שלב של נתינת מידע, אך אין פיתוח של הדברים. שלב שני בשלב זה כבר יש חילוקי דעות והערכות בין חברי הקבוצה. החברים בוחנים רעיונות חדשים, משמיעים ביקורת על דעות שונות, מפתחים רעיונות חדשים ומגיעים להחלטות על נקיטת פעולות ודרכים להשגת הפתרונות. שלב שלישי בשלב זה חל גידול ניכר בהרגשות הטובות של חברי הקבוצה. הם כבר מתבדחים ומשחררים מתח. הביקורת מצטמצמת והסולידריות מתעצמת. תשומת לב רבה מושקעת בתמיכה רגשית הדדית. קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע

מאת: ירון זיו שוץ { 1958 – 1966 } התיאוריה של שוץ מדגישה את דינמיקת האישיות של האדם. היא מתייחסת בעיקר לרגישויות של החברים בקבוצה ומבוססת על צורך הפרטים בקבוצה להכללות, לשליטה ולחיבה. שוץ מבחין בשלושה שלבים: שלב ראשון – הכללות זה השלב הבראשיתי של חיי הקבוצה. חברי הקבוצה בודקים את קיימות קבלה או דחייה. גם השאלות שיעלו בשלב זה בקבוצה ייגעו בנושא מכריע זה מבחינתם – קבלה או דחייה. הם סקרנים לראות מי מחברי הקבוצה יתקבל ומי יידחה ובודקים מה עליהם לעשות כדי להתקבל. חברי הקבוצה ייחשפו לאט ובהדרגה, עד שירגישו חלק מהקבוצה. שוץ מציין שיש פרטים שבשלב זה עדיין לא יראו את עצמם כחלק מהקבוצה. שלב שני – שליטה שלב זה מאופיין במאבקים של חברי הקבוצה על ההשפעה; למי תהיה השפעה רבה יותר על חברים בקבוצה ועל הקבוצה. מתפתחות נורמות של קבלת החלטות בקבוצה, ושיתוף חברי הקבוצה באחריות לנעשה בקבוצה. שלב שלישי – חיבה שלב זה מאופיין בעיסוק של חברי הקבוצה עם בעיות רגשיות הכרוכות בחיבה ובקרבה. שוץ רואה מעגליות בשלבים, וכל שלב יכול לחזור כמה פעמים; כלומר, יש פרטים בקבוצה שעדיי

מאת: ירון זיו * שני מפגשי הפתיחה הם מפגשי כניסה לסדנה. * שני מפגשי הסיום הם פרידה מהסדנה. * שני מפגשי ה"סחיפה" הם מפגשים שנקראים unexpected experience ופירוש הדבר, שהמנחה בא מוכן לתוכן מסוים, ובעצם מתרחש תהליך בקבוצה, שטורף את כל הקלפים ומסיט מהתכנון המקורי. לא קורה מצב של שני מפגשי "סחיפה" צמודים שלמים – שני המפגשים בסך הכל הם אוסף של מספר הדקות בכל המפגשים שבהם לא היה אפשר להיצמד לתכנון המקורי, והקבוצה סחפה לכיוון אחר. בבניית הסדנה צריך לתכנן בדיוק כמה מפגשים הם מפגשי חובה, כך שיהיה אפשר להספיק את התוכן שרוצים להעביר. לשם כך צריך להכיר היטב את הנושא שעליו מתכוונים לעבוד ולבחור בצורה נכונה את התכנים שחייבים להיכנס. שני המפגשים הראשונים והשניים האחרונים חשובים מאוד. בכל שאר המפגשים תהיה תמיד אינטראקציה בין תוכן ובין תהליך. שני המפגשים הראשונים: * היכרות * חוזה * ציפיות * מטרות תרגיל פתיחה, היכרות: אם הפגישה ארוכה מספיק, אפשר לעשות את כל אלו בפגישה אחת בדרך-כלל נדרשים שני מפגשים: שלב ההיכרות חשוב מאוד, ובו אנשים מתחברים זה לזה. הרציונל ה

מאת: ירון זיו קבוצות מניעה הן קבוצות אשר בשונה מקבוצות התערבות אינן נוצרות עקב צורך או מצוקה מסוימים, אלא מתוך רצון לספק תמיכה ולמידה בקבוצה, שבה כל חבר יכול ללמוד מיומנויות ולרכוש כלים לתקשורת ולהסתגלות יעילות יותר. מטרתן העיקרית היא להשאיר את הבעיה בפוטנציאל ולהקנות מיומנויות וכלים, אשר מונעים מראש היווצרותן של בעיות. לדוגמה: ביחסים בין הורים לילדים - במקום להתמודד עם מריבה בין הורה לילד, בקבוצת מניעה ילמדו דרכי תקשורת יעילות שימנעו את היווצרות הבעיה מלכתחילה. קבוצות המניעה נדירות יותר, למרות חשיבותן הרבה. והנטייה הטבעית של בני-האדם היא לטפל בתסמין ולהתערב רק לאחר שהגיעו מים עד נפש. פרופ' ג'ראלד קפלן פיתח בשנת 1964 מודל, המציג נקודת מבט מעניינת בקבוצות מניעה. קפלן מבחין בשלוש דרגות מניעה: מניעה ראשונית, מניעה שניונית ומניעה שלישונית. מניעה ראשונית – חינוך להיגיינה בריאותית סביבתית, היוצרת אקלים ותנאים בריאותיים שימנעו היווצרות מחלות. זה מודל הלקוח מתחום הרפואה המונעת, ובו מחנכים לנטילת ידיים, לשמירת חום הגוף, להיגיינה גופנית וסביבתית וכד'. מניעה שניונית – טיפ

בעבר , לצורך יצירת סמכות הורית, הורה לא היה צריך להביא את האישיות שלו לתוך מערכת היחסים. בדורי, עצם קיומה של ההגדרה, הבהירה לי , יחד עם מבט אחד ממנו, שזה שהוא אבא שלי, זה מספיק. מאת – דר' ירון זיו סמכות הורית בעולם המודרני היום, כל הורה לילד קטן יודע, שכבר מגיל צעיר, צריך להבנות מול הילדים, סמכות הורית. אותו ילד בן ארבע, אומר לאמא שלו היום, ללא בושה – "את לא קובעת עליי . . . את לא מחליטה על הגוף שלי . . . אני זה אני". ואת כאם ואתם כהורים, תופסים את הראש בין הידיים, מסתכלים על הילד הקטן והדעתן הזה, וחושבים – אם זה עכשיו, מה יהיה בגיל ההתבגרות? באשר לגיל ההתבגרות – הוא מתחיל היום מגיל 8 בערך. והורה כמוני לילד בן 13 שאומר לו "טוב טוב אל תביא אותי, רק שלא יראו שאתה אבא שלי", מסתכל סביב ורואה דבר אחד בבהירות גמורה – העולם הזה, הקשר בין ההורים לילדים, הוא לא מה שהיה פעם. אז מה עושים? לקריאת המשך הפוסט - ירון זיו דר' ירון זיו – מייסד ומנהל מקצועי מרכז "מעוף" להתפתחות אישית, מחבר הספר "מסע קבוצתי". לחצו כאן לקריאת מ